סוף עונת הפטריות / מירב שרמן

פעם, לפני שנולדה שיטת שרמן,
הייתי משתמשת בטמפונים. קבוע.
גם היו לי פטריות, קבוע.פטריות

כל כך קבוע, שהייתי ממש מכורה לאגיסטן.
כל פעם הייתי פונה לרופא,
ומבקשת מרשם לאגיסטן.
בעקרון, אני לא צרכנית של תרופות,
אבל הפטריה כל כך הציקה,
ולא הכרתי אופציות אחרות,
אז רציתי אגיסטן.

באחת הפעמים שבאתי אל הרופא,
הוא התבונן בקצב ההזמנות שלי למרשמים,
והוא, הרופא הקונבנציונאלי שלי, היה מודאג (!)
"את משתמשת בכמויות מאוד גדולות" הוא אמר.

לימים, נולדה שיטת שרמן,
ורק מתוך סקרנות והקשבה לגוף,
מצאתי את עצמי מפסיקה לצרוך טמפונים.
כבמטה קסם, נעלמו גם הפטריות.

התחלתי לחשוד שיש קשר בין השניים,
למרות שמעולם לא נאמר לי על כך דבר.
יום אחד שיתפתי את בן זוגי דאז
"אתה יודע, נראה לי שהפטריות שהיו לי,
היו כתוצאה משימוש בטמפונים"

והוא, חשב אנליטית, והשיב לי
"אפשר לבדוק את זה.
את יכולה לחזור להשתמש בטמפונים,
ואם הפטריה תחזור -אז תדעי!"

רק למשמע ההצעה, הגוף שלי התכווץ,
והתחושה שעלתה בו, היתה… פטריה!

מכירה את זה?
שאם טעמת פעם משהו, ממש לא טעים,
אז אם רק תחשבי על הדבר,
או אם מישהו יזכיר אותו,
אז תחושת הגועל תעלה?

וכך חשבתי לי, שהגוף היקר שלי,
ניסה במשך שנים להניא אותי מלהשתמש בטמפונים.
אמר לעצמו "אני אגרום לה להרגיש ממש לא נעים,
והיא בטח תבין"

ואני… במקום להבין, הזמנתי עוד אגיסטן 🙂

קרה לך פעם? שבדיעבד הבנת מה הגוף שלך ניסה להגיד לך?