עצבות משמחת – על תופעת העצבות הטרום וסתית / מירב שרמן

עצבות משמחת – על תופעת העצבות הטרום וסתית

"נמאס לי", "אין לי כוח לכלום", "אני לא מתקשרת עם אף אחד"
איפה הכדור שכבר יציל אותי מהעצבות הזו שכל חודש
מרימה ראש מחדש ומשבשת את חיי?

סיוט נשי? שיבוש הורמונאלי? אופי מבאס?
מהי העצבות שלפני קבלת הווסת, וכיצד את יכולה למנף אותה לטובתך?

  

לפני שנבין איך למנף, בואי נעשה הכרות קלה עם המחזור שלך*

מסוף הווסת עד הביוץ,
נשים לרוב חוות מרץ, תקשורת, יצירתיות, כשהשיא הוא בביוץ.

ואז מגיע החצי השני של החודש – מהביוץ ועד קבלת הווסת,
ובדיוק כמו באיור, גם אנו פעמים רבות חוות ירידה –
פחות תקשורת, פחות יצירתיות, יותר התעגלות פנימה.
זה זמן בו האינטואציה שלך מקבלת יותר מקום,
והקול הפנימי לוחש את לחישתו.

על פני השטח, ההתכנסות הזו פנימה,
יכולה להביא איתה מסרים של – מה לא טוב לי בחיים,
מה לא עובד יותר עבורי.
המסרים האלו באו כדי שתהי קשובה לעצמך,
ותשני את מה שלא טוב לך, לטובה.
עם זאת, בפתח המסרים מהסוג הזה
עומד פעמים רבות צרוף המילים "לא טוב לי"…

הרבה "לא טוב לי"
יכולה להחוות לעיתים כעצבות.
אולי אפילו מן כזו חסרת פשר
(במיוחד אם ה"לא טוב לי" כללי מדי או מוגזם וקיצוני),
ויש רק רצון שהיא תלך
למקום אחר ותאפשר לנו לחיות את חיינו בשמחה.

אם תעצרי לרגע, תסכימי לתת לה מקום,
יכול להיות שתשמעי את בת הקול של הווייתך,
הלוחשת לך משהו שממש שווה לך לשמוע.

חשוב להבין את עומק הדברים,
כי על פני השטח, האמירות שעולות,
עשויות להשמע טוטאליות וגורפות
"רוצה לעזוב הכל", "להתגרש", "להתפטר".
חשוב שתביני מה יושב שם מתחת,
מה העומס מציף למעלה כדי שתראי אותו ותתני לו מענה.
מה לא עובד לך בחייך? מה היית רוצה שיהיה? למה?

כותבת על כך ד"ר כריסטיאן נורתרו'פ בספרה
(המומלץ מאוד) "גופה של אשה, תבונתה של אשה" :
"כיוון שהתרבות שלנו איננה מבינה את התבונה המחזורית,
למדנו לחשוש מתקופה זו בה התבונה תובעת שנתכנס
אל תוך עצמנו, נפרוש ונהרהר בחיינו"

ולמה העצבות משמחת?
כי כאשר את מאירה את הפינות החשוכות בחייך,
זה אולי לא כ"כ נעים באותו הרגע,
אבל אם תעזי להתבונן, ולתת את דעתך על מה שעולה,
תוכלי להיות יותר קשובה לעצמך, ולנווט את חייך בתבונה.
וזה יהיה משמח!

אני אוהבת לראות את ההקשבה הזו,
כהליכה בצד האפל של הירח,
כחכמת הניקיון שלפני הפסח – שגם היא באה מהצד האפלולי,
הפחות זוהר במבט שטחי,
אך מאפשרת נקיון, פינוי המיותר והתחדשות.

גיגלתי את צמד המילים שחיברתי לי –  "עצבות משמחת",
כדי לראות מי עוד מתיחס לזה ככה,
ומצאתי את דבריו הנפלאים של הרב יובל פרוינד (למאמר המלא),
שבין השאר ציטט פסקה של הרב קוק שאמר כל כך הרבה במעט מילים:

מְאֹד צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מִן הָעַצְבוּת,
אֲבָל לֹא בְּמִדָּה גְּדוֹלָה כְּזוֹ
שֶׁתִּמְנַע אֶת אוֹר הַתְּשׁוּבָה מִלַּחְדֹּר אֶל עֹמֶק הַנְּשָׁמָה,
שֶׁאָז הָעַצְבוּת מִתְפַּשֶּׁטֶת הִיא כְּמַחֲלָה מַמְאֶרֶת בְּכָל קְצוֹת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ,
מִפְּנֵי שֶׁהַחֵטְא מַדְאִיב אֶת הַלֵּב, וְגוֹרֵם לָעַצְבוּת לְהִתְאַזְרֵחַ
עַל הַמְּרִירוּת הַקּוֹדַחַת שֶׁל תַּבְעֵרַת הַתְּשׁוּבָה.

ועל כך אומר הרב יובל פרוינד:
"הרב קוק מתאר כאן תהליך פרדוקסלי:
האדם בורח מן העצבות ובעצם רץ אל זרועותיה.
הוא לא מוכן להיפגש עם הייאוש ועם תחושת החיסרון,
ובגלל זה הוא מעצים אותם. הסיבה לכך פשוטה.
כיוון שהעצבות מאותתת על בעיה – על תחושה
אמיתית של חוסר סיפוק – מלחמה גורפת כנגדה
מאפשרת לאותה בעיה להתפתח באין מפריע.
דווקא המוכנות לעמוד מדי פעם "ערום ועריה" ולחוש
את הצמרמורת של ה'אין' מזניקה את
האישיות למצוא מזור ולהיחלץ מן הצרה."

ואנחנו הנשים, זוכות מדי חודש להקרא פנימה,
מוזמנות לחוש את הכאב במה שלא עובד עבורינו בחיים,
להרהר בו, להפוך בו, לגעת בזהירות, לשאול,
ובמידת הצורך לפנות את המיותר.
את ממש מוזמנת להיות תלמידה של העצב.
לומר לו "תודה שבאת, אני סקרנית להבין מה אתה מבקש ממני",
לקחת דף ועט, להעלות את הקושי על הכתב, ולתת לו ביטוי מלא.להפוך את החסרון 
להשראה,
למשל, במקום "אין לי___" >> "הייתי רוצה שיהיה לי___" >>
ואז לשאול, למה אני זקוקה כדי שיהיה לי יותר___ בחיים"
ולהוסיף "מה עלי לשנות בדרכי כדי שיהיה לי יותר___"מעניין שלמילים עצב ועיצוב יש אותו שורש,נסי לתת לעצב לעצב את דרכך בתבונה.לעיתים די בתרגיל מעין זה כדי להבין  מה קורה,
ולעיתים יש צורך בעזרה חיצונית.
בכל מקרה, ראוי לתת למה שעולה מקום.
יש לך הרבה מה להרוויח מזה.

*התחושות המשתנות במהלך המחזור החודשי, המתוארות כאן,
הן מעין קווים סכמתים כללים ולא בהכרח משקפים את מצבה של כל אשה לאורך החודש.
גם האיור, המראה מחזוריות של 28 יום, בא לתת מושג כללי, ולא בהכרח להעיד על אופי המחזוריות של כל אשה