מהי וסת?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וסת היא תהליך פיזיולוגי-הורמונלי המתרחש באופן מחזורי בגוף הנקבי והוא הכרחי לצורכי רבייה.
בגוף הנקבה האנושית, הווסת מתרחשת אחת לחודש במשך כל תקופת הפוריות, החל משלב הבגרות המינית וכלה בגיל האל-וסת (הקרויה בלעז "מנפאוז").
הווסת ידועה בלשון העם בשם המחזור החודשי, אף שכינוי זה אינו מדויק: המחזור החודשי, כשמו כן הוא – תהליך המשתרע על-פני כל החודש, ואילו הווסת היא רק אחד השלבים בו.

מאפיינים כלליים

במהלך המחזור החודשי, גופה של הנקבה הבוגרת מינית משחרר ביצית אחת או יותר, בתהליך הקרוי ביוץ. רירית הרחם (Endometrium) מתעבה במקביל. לאחר הביוץ רירית הרחם מתכוננת לקראת קליטה אפשרית של ביצית מופרית, באופן שיאפשר הריון. בהיעדר הפריה והריון, הרחם משיל את הרירית, וכך נוצר מחזור חדש. חלק מרירית הרחם מופרש מן הגוף יחד עם נוזלים דמיים אחרים דרך הנרתיק. הפרשה זו היא הווסת.
הדימום, הנמשך בין יומיים לשבעה ימים אצל נשים, מעיד על כך שההריון לא התממש. אי-קבלת מחזור בשנות הפוריות עשויה להוות אינדיקציה ראשונה לכך שהאישה הרה. הכוונה בביטוי "מחזור מאחר" היא שהווסת טרם התחילה במועד הצפוי, וכי קיים לפיכך סיכוי סביר להריון.
הווסת היא תהליך מחזורי טבעי המתרחש בגופה של אישה בריאה במהלך שנות הפוריות שלה. המחזור הראשון (Menarche) מתרחש בדרך כלל בין הגילאים 8 ו-16, ואילו המחזור האחרון (מנופאוזה) מתרחש בין הגילאים 45 ו-55. סטיות מדפוס זה מצריכות בדיקה רפואית. מצב של אי-קבלת מחזור בשנות הפוריות שלא מחמת הריון קרוי אמנוריה (Amenorrhea). אחוזי שומן נמוכים בגוף (למשל, כתוצאה של אנורקסיה), ידועים כמעכבי-מחזור. בנוסף, ייתכנו מצבים של דימום ללא ביוץ (למשל, כאשר האישה נוטלת גלולות למניעת הריון, מגיעה לשלב גיל האל-וסת או סובלת מתסמונת שחלה פוליצנטרית) או ביוץ ללא דימום.

מחזור הווסת האנושי

אף שאורך המחזור עשוי להשתנות, מחזור ביוץ תקין אצל אישה בריאה מתרחש בדרך כלל בפרק זמן של 28 ימים. ראשית הדימום מציינת את תחילת המחזור, היום הראשון לדימום הוא היום הראשון למחזור, וכך הלאה.
בקרב נשים הגרות יחדיו או מבלות זמן ניכר ביחד כמו בתקופת הלימודים, זמן תחילת המחזור נוטה להסתנכרן. אפקט זה הנקרא גם "סנכרון וסתי" תואר לראשונה ב-1971 על ידי הפסיכולוגית מרתה מק-קלינטוק ולמרות שב-1998 היה ניסיון להסביר את התופעה בעזרת פרומונים, ההסבר לא התקבל בעיני רבים והתופעה איננה מובנת עד היום.

שלב הדימום

הדימום אורך כמספר ימים ובמהלכו מאבדת האישה כחמישים מיליליטר של דם (כולל הרירית המופרשת). הרירית מכילה אנזים בשם פלזמין, אשר מונע מהדם להיקרש. לנוכח איבוד הדם, נשים צורכות כמות רבה יותר של ברזל מאשר גברים. נשים רבות חשות התכווצויות רחמיות (דיסמנוריה, Dysmenorrhea) ואי-נוחות ניכרת במהלך הדימום. תעשיית ענק של מוצרי היגיינה חד-פעמיים לנשים (לרבות פדים המיועדים לספיגה חיצונית וטמפונים המיועדים לספיגה פנימית) התפתחה בעשורים האחרונים, במטרה להקל על אי-הנוחות הכרוכה בימי הווסת.
בשנים האחרונות מתפתחות גישות אלטרנטיביות ביחס לווסת. לפי שיטות שונות, כגון שיטת שרמן, נשים לומדות להמעיט בצריכת פדים וטמפונים, כחלק מפיתוח מודעות וקבלה של גופן.

השלב הפוליקולרי

תחת השפעתם של הורמונים מעוררי זקיקים (Follicle Stimulating Hormones – FSH) מייצרת השחלה מספר תאי זקיקים, אשר מפרישים בתורם אסטרוגנים, ובעיקר אסטרדיול. הורמונים אלה מעבים את רירית הרחם ושולחים מסר שלילי לבלוטת יותרת המוח ומפחיתים את ייצור ה-FSH. באופן טיפוסי, רק הזקיק המפותח ביותר יכול להוסיף לגדול, כך שרק ביצית אחת תיווצר בתא נתון.

שלב הביוץ

כשהזקיק המפותח ביותר מגיע לכלל בגרות, הוא מייצר די אסטרדיול כדי לעורר הפרשה חזקה של LH, או הורמון מחלמן. הדבר מתרחש בדרך כלל ביום ה-12 למחזור, ואורך קרוב ל-48 שעות. ה-LH מפתח את הביצית ומחליש את דפנות הזקיק בשחלה. תהליך זה מביא לביוץ: שחרור תא ביצית בוגר (חצי מילימטר קוטרו – הגדול בתאי האדם). השחלה המבייצת עשויה להיות השמאלית או הימנית – לא קיים תיאום כלשהו. באופן נורמלי, הביצית נקלטת בחצוצרה, שם אמורה להתבצע ההפריה. במקביל נוצרת רירית שקופה בצוואר הרחם, לצורך קליטת נוזל הזרע במהלך משגל. ביצית שאיננה מופרית תתפרק.

השלב הצהוב

לאחר הביוץ, יותרת המוח הופכת את הזקיק ממנו התפתחה הביצית למסת תאים המכונה קורפוס לוטיום ("גוף צהוב"). גוף זה יפריש פרוגסטרון כמו גם אסטרוגנים נוספים לתקופה כבת שבועיים. הפרוגסטרון הנו חיוני לעיבוי רירית הרחם באופן שיאפשר קליטה והתפתחות של הריון מוקדם. במהלך שלב זה עולה חום הגוף של האישה. אם הופרתה הביצית, היא תנוע כתא עוברי בחצוצרה אל הרחם, שם תיקלט כעבור שבוע מאז הביוץ. בשלב זה העובר מאותת על קיומו באיתותים הורמונליים, אותם ניתן לאמוד בעזרת ערכות לבדיקת הריון. איתותים אלה שומרים על קיומו של הקורפוס לוטיום ומאפשרים לו להוסיף ולייצר פרוגסטרון. בהיעדר הפריה והריון, הקורפוס לוטיום מתפרק ורמות הפרוגסטרון צונחות. כך מתחיל מעגל מחזורי חדש: ללא פרוגסטרון, רירית הרחם מופרשת דרך הנרתיק ורמות ה-FSH עולות כך שנוצרים זקיקים חדשים בשחלה.

תסמיני הווסת

נשים רבות חוות שורת תסמינים בלתי נעימים לפני או במהלך שלב הדימום כתוצאה של השינויים ההורמונליים והתכווצויות הרחם. תסמינים חמורים יותר עשויים להיות "כאבי מחזור" עזים (דיסמנוריה), כאבי בטן, מיגרנות וכאבי ראש, דיכאון ועצבנות. נשים אחדות חוות תסמונת קדם וסתית (PMS), בעיה קלינית-מחזורית. רשימת התסמינים משתנה מאישה לאישה. בנוסף, חומרת התסמינים משתנה ממחזור למחזור.

"חלון הפוריות"

בעוד שאורך השלב הפוליקולרי עשוי להשתנות – ואגב כך משתנה אורכו של המחזור החודשי כולו – השלב הצהוב אורך כמעט תמיד 14 ימים. בהינתן העובדה שתאי הזרע מסוגלים לשרוד בגוף האישה בין שלושה לשבעה ימים, התקופה הפוריה ביותר (כלומר, פרק הזמן בו קיים הסיכוי הטוב ביותר לכך שיחסי מין יביאו להריון) היא בערך חמישה ימים לפני הביוץ ועד יום או יומיים לאחר הביוץ. במחזור חודשי נורמלי בן ארבעה שבועות, הכוונה לשבוע השני ולתחילת השבוע השלישי של התהליך.
רבים רואים בדפוסי המחזור החודשי, וליתר דיוק בקביעה מדויקת של שלב הביוץ, בבחינת אמצעי לתכנון הריונות או למניעתם. מסיבה זו נשים רבות עורכות רישום של הופעת המחזור על שלביו השונים. יש הסבורים בטעות כי המחזור החודשי תמיד נמשך 28 ימים, והביוץ תמיד מתחיל 14 יום לאחר שלב הדימום. טעויות אלה מסתיימות פעמים רבות בהריונות בלתי רצויים, וככלל רופאים אינם ממליצים על שיטה זו כאמצעי מניעה יעיל. בנוסף, לא כל דימום נרתיקי הוא בהכרח חלק משלב הדימום הווסתי, מה שעלול להטעות רבים בחישוביהם.

השחלה כמאגר ביציות

מעריכים כי בין 400,000 ל-450,000 תאי ביצית בלתי-בוגרים שוכנים בכל אחת מהשחלות עם הגעתה של האישה לבגרות מינית. במסגרת מחזור החודשי, כאירועי ביולוגי, משוחררת על-פי-רוב ביצית אחת מדי חודש. כך, במהלך חייה האישה תבייץ כ-400 פעמים. יתר הביציות יתפרקו בתהליך הקרוי אטרזיה. ביציות שכבר נאגרו בשחלה לא יוחלפו בביציות חדשות במהלך חייה הפוריים של האישה.

חריגות וסתית

תדירות

"המעגל המחזורי התקין" מתרחש מדי 28 ימים ± 7 ימים. מצב של מרווחים בני פחות מ-21 ימים בין מחזור למחזור מכונה פולימנוריה; מאידך, מצב של מרווחים בני יותר מ-35 ימים בין מחזור למחזור מכונה אוליגומנוריה (או אמנוריה, אם המרווחים הם בני יותר מ-180 ימים).

זרימה

הזרימה הווסתית הנורמלית היא 50 מ"ל ± 30 מ"ל דם. זרימה העולה על 80 מ"ל (היפרמנוריה או מנורגיה, בעגה: "מחזור חזק") עשויה לנבוע מחוסר איזון הורמונלי, הפרעות ברחם (ביניהן סרטן הרחם וסרטן צוואר הרחם) וסיבות אחרות. התופעה ההפוכה קרויה היפומנוריה.

משך הדימום

במצב של דימום וסתי ממושך (מטרורגיה או מנו-מטרורגיה) המחזור כולו נעשה בלתי סדיר. מצב זה מצריך בדיקה רפואית.

גלולה למניעת הריון

אסטרוגנים והורמונים דמויי-פרוגסטרון הם המרכיב הפעיל העיקרי בגלולות למניעת הריון. על פי רוב, הורמונים אלה מדמים מחזור חודשי מלא, אך מדכאים את שלב הביוץ. בדרך כלל, אישה נוטלת גלולות הורמונליות אלה לתקופה בת 21 יום, ובשבעת הימים הבאים היא נוטלת גלולות-דמה חסרות השפעה, עד לתחילתו המחודשת של המחזור. במהלך שבעת הימים האחרונים מתרחש דימום, אך ללא ביוץ.

היגיינה

בעשורים האחרונים התפתחו מגוון אמצעים לספיגת דם הווסת, כדי למנוע את הכתמת הבגדים. יעילותם של אמצעים אלה בימינו מאפשרת לאישה להיות פעילה בתקופה זו לא פחות מאשר ביתר ימי החודש. בעבר השתמשו באמצעי ספיגה רב-פעמיים, אך כיום רוב אמצעי הספיגה חד-פעמיים. בין אמצעי הספיגה אפשר למצוא:
· תחבושות היגייניות (פדים), המיועדות לשימוש חיצוני בלבד. קיימים שני סוגים עיקריים של תחבושות: האחד מכיל צמר גפן ארוז ומסודר, ואילו האחר, המתקדם יותר, מכיל חומרי ספיגה דחוסים. התחבושות נבדלות גם בקיומן או באי-קיומן של "כנפיים" – תוספת חומר שתפקידה עיטוף התחתונים וקיבוע התחבושת למקומה.
· טמפונים, המיועדים לשימוש פנימי – לספיגת הדם טרם יצא מהגוף על-ידי החדרת הטמפון לתוך הנרתיק. הטמפונים מתחלקים אף הם לשני סוגים עיקריים: עם מוליך ובלעדיו. השימוש בטמפונים כסופגנים מחליש את הריח שמפיץ הדם המופרש, אשר אינו מספיק להתחמצן; זוהי אחת הסיבות לפופולריות שלהם באירופה ובצפון אמריקה (אך לא באסיה). יצוין כי שימוש בטמפון אחד לאורך פרק זמן ממושך עלול ליצור זיהום ואף לגרום לתסמונת הלם הרעל. פרק הזמן המרבי המומלץ כיום לטמפון הנו שמונה שעות (תלוי בכושר הספיגה של הטמפון).
· צמר גפן – היה בשימוש כסופגן עיקרי עד שנות השבעים.
· תחבושות רב-פעמיות מבד.
· טמפון רב-פעמי מסיליקון – גביע סיליקון אשר מוחדר לנרתיק ואוגר את הדם בתוכו. ניתן לריקון, שטיפה ושימוש חוזר. בשימוש נכון יכול להחזיק שנתיים.

הווסת ביהדות

כמו בתרבויות רבות, הווסת הנשית מקבלת התיחסות תרבותית רחבה. על-פי ההלכה, בתקופת הווסת ומספר ימים לאחריה האישה נחשבת נידה או זבה, ואין לה לקיים יחסי מין בתקופה זו. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה האישה נחשבת לטמאה בזמן הנידה והיו לזה השלכות שונות. אולם בימינו ההשלכה העיקרית וכמעט היחידה היא איסור לקיים יחסי מין. נושא זה מכונה בשיח הדתי של ימינו "טהרת המשפחה" ונחשב סממן עיקרי להשתייכות לקהילה הדתית.
פלגים דתיים נבדלים במידת ההרחקה בין האישה לבעלה בעת הווסת, כאשר עיקר הסיבה להרחקה כיום הוא מניעת התלקחות היצרים של בני הזוג בעת הווסת, כדי שלא להעמידם בניסיון. בעת הווסת, בני הזוג נדרשים לישון במיטות נפרדות, ואסור להם לגעת זה בזה. אסור לבני הזוג לאכול מצלחת אחת (אף שיש המתירים לגבר לאכול מצלחת אשתו כשהיא אינה רואה). למרות שאין לכך בסיס הלכתי, יש גברים שלא יאכלו מזון שהכינה אישה במחזור, אף לא מקופסת שימורים שפתחה. אך נראה כי רוב מכריע של הדתיים בימינו לא נוהגים כך.
לאחר תום הווסת על האישה להמתין שבעה ימים, ובסיומם להגיע לטבילה במקווה. האשה תוודא, באמצעות החדרת פיסת בד לבנה, כי הדימום אכן פסק.
רבנים מעדיפים להשיא זוגות כאשר הכלה אינה בנידתה, כדי לממש את הנישואין בהקדם, אף כי קיימת אפשרות לנישואים בעת הווסת. לכן מזומן מועד הנישואים בדרך כלל לאחר חישוב שעורכת הרבנית עם הכלה, בקשר למועד הווסת.
איסור המגע המיני במשך 5-7 ימי הווסת ועוד 7 ימי היטהרות לאחר מכן גורם לכך שבני הזוג מקיימים יחסי מין לראשונה בכל חודש במועד התואם את זמן הביוץ, כלומר בזמן הפורה ביותר של האישה. ישנם מקרים בהם הקפדה על חוקי הנידה גורמת לכך שהאישה אינה יכולה להתעבר, מאחר שהביוץ מתרחש בזמן שבו היא אסורה עלפי ההלכה. מצב זה נקרא "עקרות הלכתית". בימינו יש לכך פיתרונות שאינם סותרים את ההלכה.

WhatsApp chat