מה שאנחנו פוגשות בווסת הוא בעיקר שילוב של שני מרכיבים:
דם (נוזל אדום)ורירית הרחם (צמיגית ודי מזכירה חלבון ביצה במרקם ובצבע).
בקורס אנו מפרטות על זה יותר, אבל בגדול, כדי לקבל מושג ראשוני,
ניתן לדמות את הדם כאנרגיה שהגוף משקיע
כדי לפנות את הרירית המרפדת את דפנות הרחם.
אפשר לומר שכמות הרירית היא קבועה יחסית,
וכמות הדם שיזרום בווסת -עשויה להשתנות
בהתאם להתנהלות שלנו.
שימי לב שזה מסביר למעשה שווסת חזקה,
יכולה לשנות דפוס – בהתאם לאופן בו נפעל.
כאשר אנו מפנות את הרירית באופן ממוקד,
עיקר ההפרשה תצא לרוב בשירותים,
ולכן יהיה צורך כנראה בפחות אמצעי ספיגה
(אם את מנסה לעשות זאת לבד בבית, אנא ודאי שאת יודעת כיצד לשמור על רצפת האגן
ושאת נמנעת מהחזקה/ כיווץ/ לחיצה).
סיבה נוספת להפחתת עוצמת הדימום –
המשימה של הגוף בווסת היא לפנות את רירית הרחם.
משהסתיימה מלאכת פינוי הרירית – אין יותר וסת.
אם אנו מכווצות, סוגרות, מתעלמות –
יתכן ולא תהיה זרימה טובה של דם לאגן,
ולכן יהיה קשה יותר לגוף לפנות את הרירית.
כתוצאה מכך, הגוף עשוי להגביר את עוצמת הדימום
כדי לשטוף את הרירית החוצה
על אף ההתנגדות
(בדיוק כפי שהגוף ישלח יותר דמעות לעין, אם נתקע בה גרגיר חול).