מבנה המערכת הנשית (אנטומיה)

נעים להכיר – המערכת הנשית שלנו.
מקובל לקרוא לה מערכת הרביה הנשית,
אבל אנו הנשים יודעות
שאנו מרגישות מהרחם,
מכילות מהרחם,
ועוד הרבה דברים
שכלל אינם קשורים בהכרח לרבייה.

לכן אני אוהבת לקרוא לה – המערכת הנשית.

בואי נראה היכן היא ממוקמת בגוף.

לפני שנתבונן באיור המראה את איברנו הפנימיים,
אני רוצה להזמין אותך לעמוד לרגע
להניח שתי ידים על בטנך התחתונה,
מתחת לפופיק,
באופן הבא:

Graphics from all-free-download.com

בין שתי כפות הידיים נוצר מעין לב,
להזכיר לנו את החיבור למערכת הנשית שלנו.
את יכולה לראות במחווה הזו 
גם מעין ד”ש מחוייכת לרחם.

בנוסף, זו דרך פשוטה
לסמן לך היכן ממוקמים
בגופך האיברים הללו.

עכשיו נצלול ונתבונן פנימה אל תוך הגוף.

כפי שאת יכולה לראות גם באיור,
המערכת הנשית נמצאית ממש מתחת לטבור,
חבויה בין עצמות האגן.

בואי נתבונן יותר מקרוב:

כעת נערוך היכרות עם האיברים.

הנרתיק.
איבר קסום.
הפתח אותו אנו מכירות
נמצא בין שפתי הפות.
אם נערה לא מיששה וחקרה את עצמה לפני קבלת הווסת,
(מציעה לקחת מראה קטנה,
להניח על הרצפה, לכרוע ולהתבונן. זהו הגוף שלך)
סביר להניח שהמפגש הראשוני עם הפתח הסודי הזה,
יתרחש עם קבלת הווסת הראשונה.
משם יוצא הדם.
משם גם מגיחים תינוקות אל העולם,
ודרך הפתח הזה נשים מקיימות יחסי אישות (יחסי מין).

ברמה הפיזית –
הנרתיק הוא גמיש ומידת הפתיחה שלו 
מושפעת משינויים הורמונאלים (כמו בלידה),
ואף ממצבים ריגשיים
(לדוגמא – מתח ואיום סוגרים,
רכות בטחון ואהבה מרפים ומאפשרים).

קשת התחושות שאפשר להרגיש 
באיבר רגיש זה היא רחבה מאוד.

 

*שימי לב שבכל מקרה של קושי או כאב בנרתיק,
יש לעשות תחילה בירור רפואי.

בקצהו העליון של הנרתיק,
נמצא צוואר הרחם.
אפשר בקלות לדמות הרחם לבלון.
את צוואר הרחם לפייה של בלון,
ואת חלל הרחם לחלל הבלון.


מן בלון דמיוני שהגומי שלו עבה במיוחד.

הדימוי לבלון הוא לא מקרי,
הוא מתאים הן בשל מבנהו,
והן בשל יכולת ההתרחבות שלו.

נפח הרחם בזמן הריון גדל עד פי 500 (!).
מ 10 מ”ל  גדל הנפח שלו  עד לכ 5 ליטרים בסוף הריון.

בדומה,
במצבים מסויימים,
גם אנו יכולות בזמנים מסויימים להרגיש כיצד יש ביכולתנו
להגמיש ולהרחיב את המיכל הרגשי שלנו במידה ניכרת.

אם מתבוננים בצוואר הרחם מתוך חלל הנרתיק,
רואים משהו שדומה לזה (הפייה של ה”בלון”):


האלסטיות של צוואר הרחם היא נמוכה הרבה יותר
משאר הרחם,
ותכונה זו מאפשרת לשמור על העובר ברחם, בזמן הריון,
עד שהוא בשל להגיח אל אויר העולם.

אני אוהבת לראות בצוואר הרחם
מעין שער בין כוונה (רחם) לבין מימוש 
(פתח הנרתיק והחיים שמחוץ לרחם).
כמו הריון,
גם רעיון או תכנית מבקשים הרבה פעמים זמן רחם,
להבשיל במחשכים,
טרם המעבר דרך השער (צוואר הרחם)
דרך נתיב היציאה אל האור.

החצוצרות
בחלק העליון של הרחם ישנם פתחים לשני מעברים צרים,
אחד מימין ואחד משמאל,
שהמשכם הוא מעין תעלות צרות,
הנקראות חצוצרות.

אם דימינו את מבנה הרחם לבלון,
אז את החצוצרות אני אוהבת לדמות
למן צינורות מקרוני – פסטה (מבושלת) חלולה 🙂

מהקצה השני של כל חצוצרה ניתן לראות שחלה.

[מתוך הספר איילת מקבלת]

בתמונה מעל אפשר לראות את מבנה החצוצרה, 
שחלה (באיור הזה היא נראית קצת כמו תפוח אדמה…),
וביצית.
מיד נרחיב לגבי השחלה והביצית.

את יכולה לראות שקצה החצוצרה,
מפוצל למעין זרועות (הנקראות פימבריה),
ומסייעות לחצוצרה לאסוף את הביצית לתוכה
(רוצה לראות אותה בפעולה?
בתחתית הדף תמצאי סרטון נהדר
 הממחיש יפה את תנועת הביצית בחצוצרה
).

נשאלת השאלה מדוע ביצית שמשתחררת
לא מגיעה ישר אל הרחם.
למה כל המסע הזה?
על כך נדון במאמר על הפיזיולוגיה הנשית (בקרוב)

השחלות
השחלה היא איבר זוגי
(בגוף האשה ישנן שתי שחלות)
הנושא בתוכו ביציות ראשוניות (שאינן בשלות).
בגיל ההתבגרות יש בגוף האשה כ 400,000 ביציות.

יכול להיות שיעניין אותך להרחיב כאן
על שלבי התפתחות הביצית בשחלה

המבנה השלם מבחוץ

כך נראית הרחם בשלמותה,
באיור שהוא הכי קרוב למציאות,
ואפילו בשחלה השמאלית,
אפשר לראות גופיף צהוב
(ה”שושנה” הצהובה שנראית על השחלה הכחלחלה השמאלית).

מה שניגלה לפנינו באיור זה בנוסף
לאיברים שכבר הכרנו,
זו המניפה הצהובה הנפרשת משני צידי הרחם.
אני קוראת לה רקדנית פלמנקו.

המניפה בנויה מצמד רצועות
הנמתחות מצידי הרחם
לקירות הצדדיים ולרצפת האגן.
תפקידן הוא לשמור על הרחם במקומה,
וכך גם את החצוצרות והשחלות.

לעיתים ממש ניתן לחוש את התנועה של הרצועות.
מעין פרפור גלי באיזור בטן תחתונה,
ממש בדומה לתנועת רקדנית הפלמנקו האוחזת במניפה בידה,
ומנענעת את שמלתה בתנועות גליות.

עכשיו, משהכרנו את המבנה,
הגיע הזמן להבין מה מתרחש בגוף לאורך המחזור החודשי
החלק הראשון בסיפורנו הוא…
מה קורה בגוף לקראת ביוץ

שיטת שרמן מאפשרת

* להפחית כאבים
* לקצר את משך הימים
* להשתמש בפחות אמצעי ספיגה
* להיות פחות עצבנית או עצובה
* ליהנות מתחושת חיבור לגוף