אולי בשונה מכלה,
בגוף עצמו, כמו בטבע,
אין ציפיה או אכזבה,
יש רק הזדמנות שעשויה להתממש.
פוטנציאל.

לכבוד הביוץ,
הרחם מרפדת דפנותיה ברירית,
עשירה בחומרי הזנה,
ומכינה את עצמה עבור ההריון הפוטנציאלי.

בזכות הרירית,
ביצית מופרית תוכל לשקוע לתוכה, להתפתח,
ולקבל ממנה הזנה,
עד שתתפתח שליה,
והעובר יקבל הזנה ישירות ממנה.

מאחר ולרירית יש תפקיד כל כך חשוב
ביצירת חיים ברחם,
הגוף שם ברירית את השמנה והסלתה
(=המיטב שבמיטב).

כשבועיים (או אם לדייק, בין 12-16 יום)
לאחר הביוץ,
אם לא יתקיים הריון,
תנשור רירית הרחם,
מֶלוּוָה בדם.

לפי הספרים –
כ 50% דם, וכ 50% רירית.
לפי ההבנה שלי,
למי שמתנהלת לפי שיטת שרמן,
יצא פחות דם בווסת,
ולכן ההפרשה תהיה יותר רירית.

כיצד נושרת הרירית?
אם הרירית נבנית על דופן הרחם,
ויש כלי דם מספקים לה הזנה קבועה.
איך לפתע היא נושרת?
מה גורם לכך?
מה קורה לכלי הדם המזינים אותה?

על כך תוכלי ללמוד בדף המספר על
נשירת רירית הרחם ותחילת הווסת