כיצד נושרת הרירית?
הרירית נבנית על דופן הרחם,
וכלי דם מספקים לה הזנה קבועה.
איך לפתע היא נושרת?
מה גורם לכך?

מה קורה לכלי הדם שמזינים אותה?

רירית הרחם מקבלת הזנה מעורקים סליליים,
הנקראים כך משום שהם מסולסלים כמו קפיץ.

בתמונה שכאן מעל,
המציגה חתך של הרחם
מהרירית, דרך שריר הרחם ועד לחלק החיצוני של הרחם,
וכלי הדם שמחוצה לה.

את יכולה לראות בתמונה
עורק (עורקיק) כזה לדוגמא.
הסליליות מאפשרת לו תכונה מאוד יחודית,
תיכף נגיע לזה.

מספר ימים לפני קבלת הווסת,
דרך הוראה הורמונאלית,
מתכווצים העורקים הסלילים ונסחטים,
ומספקים פחות הזנה לרירית,
כמו מבשרים לה שהגיע זמנה להיפרד מהדופן.
(כאן אפשר לראות את היחודיות בכלי דם שהוא סלילי,
שיש ביכולתו להתכווץ ולהסחט
וכך לעצור באופן חלקי או מלא את הדם).

יממה לפני קבלת הווסת,
ואספקת הדם לרירית כבר נפסקת לחלוטין.
בהיעדר דם, ולפיכך גם חמצן,
מתה רירית הרחם.
מתה, אך עדיין מחוברת.
בדיוק כמו עלה של צמח,
שחלקו מת אך עדיין מחובר.

הדם הזורם לעבר הרחם,
מתחיל להצטבר מעל הרירית המתה
(דם לא יכול לזרום דרך רקמה מתה)
ומצטבר בכלי הדם המובילים דם לרירית.

ממש כמו בפקק תנועה,
או בדומה למצב בו אבן הנתקעת בצינור מים.

הרבה נשים מכירות את
תחושת הנפיחות בבטן התחתונה
לפני קבלת הווסת,
ואת תחושת ההקלה המופיעה,
עם רגע קבלת הווסת
(מן אנחת רווחה של הגוף).

אם גם את מכירה את התחושה הזו,
עכשיו את יכולה להבין
ממה היא נובעת.

במשך כיממה,
דם ממשיך להצטבר
מעל הרירית
(קרוב יותר לשריר הרחם),
ולא יכול להתקדם,
כי העורקים הסלילים מונעים ממנו.

ואז…
ממש כמו בסכר שנפרץ

אם אינו חזק דיו,
הוא מתבקע מלחץ המים מצד אחד.
כך, גם לחץ הדם המצטבר בכלי הדם
מעל הרירית,
גורם בסופו של דבר לכלי הדם הקטנים להיפרץ
וזרם של דם חופשי,
מתחיל להיקוות מעל הרירית.

ברגע שעוד ועוד כלי דם נפרצים כך
(אל דאגה, זהו תהליך לגמרי טבעי,
המאפשר לגוף לפנות את הרירית
ולבנות רירית חדשה במקומה בחודש הבא*),
הרירית מתחילה להשתחרר.

וזוהי למעשה ההפרשה שאת פוגשת.
היא מורכבת מדם – דם החיים
ומרירית עשירה בחומרי הזנה,
שהגוף הכין עבור ההריון הפוטנציאלי.
אם תתבונני ברירית (כן, מותר ורצוי),
תוכלי להבחין שהיא ברובה שקופה,
והצבע האדום אותו היא מקבלת,
הוא מהדם המתלווה אליה.

יש נשים הפוגשות לעיתים מרכיב נוסף
בהפרשה שיוצאת.
אלו הם קרישי הדם.
צבעם בורדו,
והמרקם מזכיר מרקם של כבד חי.

לפי הרפואה המערבית אין איתם כל בעיה,
ולפי הרפואה הסינית,
יש לתת עליהם את הדעת,
והרבה פעמים הם מהווים סימן
למשהו בגוף המבקש חיזוק ותמיכה.

נשים הרואות קרישי דם,
לרוב גם חוות כאבי וסת.

שיטת שרמן תומכת בהגברת החיות והחיוניות ברחם,
ומייצרת תנועה בגוף שמפחיתה כאב והופעה של קרישי דם.

הגענו בסיפורנו ליום הראשון של הווסת.
בלימוד כאן הנחתי את היסודות להבנת המחזור,
מכאן יש לך אפשרות לטפס למדרגה הבאה,
וללמוד לשתף פעולה עם הגוף. 
אני רוצה שתדעי שיש באפשרותך להתנהל אחרת.
המשימה של הגוף בווסת היא להשיל את רירית הרחם.
לכאורה משימה פשוטה.
עם השנים בהנחיה וטיפול באלפי נשים,
יכולתי להבחין שכמו יש לנו באיזור האגן
מעין שלושה מעגלים,
המונעים מהגוף לתפקד במיטבו.

מעגל יכול לומר שדרך התודעה
אנחנו מייצרות ממש כיווץ וחסימה בגוף,
או שפשוט אנחנו לא מעודדות תנועה חיונית,
אקטיבית באיזור האגן. 

בקורס בשיטת שרמן אנחנו לומדות
לזהות את המעגלים,
מבינות מדוע הם שם,
ומתוך כך, כל אחת במסע האישי שלה,
לומדת ליצר תנועה חדשה.

לעיתים הדרך היא פשוטה וכמעט מיידית,
ולעיתים המסע מורכב ומפותל יותר.
היופי בטבע הוא שככל שהמסע מפותל,
יש יותר מתנות בדרך שמתגלות.

*נשאלת השאלה מדוע הגוף טורח לבנות ולהשיל מידי חודש רירית,
במקום שתעמוד כל תקופת הפוריות רירית נהדרת.
על השאלה הזו ענתה נטלי אנג’ייר בספרה – האשה – גאוגרפיה אינטימית.
היא מסבירה שכמות האנרגיה המושקעת בתחזוקת הרירית היא גבוהה ולא משתלמת לגוף.
הרבה יותר חסכוני לו לבנות ולהשיל מידי חודש את הרירית.