מקור ראשון – עוצמה נשית/ חמדת שני

בשבע בערב הגעתי לדירת רווקים מטופחת בשכונה בירושלים.
שתי השותפות הרחיקו באופן זמני את שותפן השלישי ולמשך שלוש שעות ארחו בדירה כחמש עשרה חברות ונשים אחרות.
מירב שרמן נכנסה לסלון כשהיא גוררת אחריה מזוודה בינונית, והתיישבה על הכורסה שיועדה לה.
 
במהלך הסדנה הישירה אלינו מירב מבט, ובדיבור רך הזמינה אותנו למסע של גילוי.
את הרחם דימתה לילד רך.
את כאבי הוסת המשילה למשיכות השמלה של ילד קטן המבקש את התייחסותה של אמו הטרודה.
שרמן הנחתה את המשתתפות כיצד לזהות את האותות העדינים של הגוף המתרוקן.
הכמות היוצאת, סיפרה, אינה עולה לרוב על חמש כפות.
היא ביקשה מן הנשים להכיר בעובדת היותן מחזוריות, ולתת לכך מקום כלשהו בחייהן.
היא כיוונה לעבודה נכונה עם הגוף, ובעיקר לקשב אליו.
וקשב, הדגישה המנחה, אין משמעו היענות לכל דרישה.
את כל התיאוריה העבירה שרמן בשפה נגישה שפנתה לא רק לאינטלקט, אלא גם (ובעיקר) אל ההבנה האינטואיטיבית.
 

שרמן, מנחת השיטה הקרויה על שמה ‘שיטת שרמן’, היא בת 36, נשואה ואם לשתיים,
שלא צמחה דווקא מהעולם ההוליסטי. שרמן עבדה בעבר כמתכנתת מחשבים,
עד לשנה שלאחר לידת ביתה הראשונה שעברה עליה בהנקה מלאה ובדיכאון.
“שלושה חודשים אחרי הלידה כשעוד הייתי מחוץ למעגל העבודה חשבתי שמשהו לא בסדר אתי. החיבור לילדה, התקשור אתה, היו חוויה אינטואיטיבית מרגשת,
אבל גם הרגשתי צורך להתנצל על זה. היום אני מבינה שהתאמתי את עצמי למשהו שהוא לא שלי, שהוא לא נכון בכלל. היום אני משנה דברים, יוצרת מציאות מתאימה יותר לצרכי
ומעודדת נשים אחרות לחזור לאמת הפנימית שלהן,
אבל אז הייתי במצב חלש. ידעתי שהמציאות לא נכונה, ולא יכולתי לשנות אותה”.

רק שנה לאחר הלידה, בבכי מר, הרימה ידיים והסכימה להיפרד מעולם ההייטק.
“כדי למצוא מחדש את דרכי בשוק העבודה, אמרתי לעצמי: עבודה זו שמחה,
והתחלתי לעשות עבודות יד, הופעתי בגני ילדים עם בובת יד בהצגת תיאטרון.
זו היתה יציאה מרפאה מחיי המחשבים, אך היה לי ברור שזה זמני”.
בינתיים ילדה מירב את בתה השנייה בלידה טבעית,
והיא היוותה לדבריה “חוויה מתקנת”.
בעקבותיה, לא היה לה עוד ספק בנוגע לייעודה והיא פנתה ללימודי הסמכה לתומכת לידה.
 
הווסת כהכנה ללידה
 

 במהלך הלימודים התעורר גם עניין הוסת,
שבאופן מעשי היה טבוע בה כבר שנים. עוד בגיל 14 וחצי מירב ידעה באופן טבעי לרוקן את דם הוסת בשירותים מדי פרק זמן, וחשבה שכולן יודעות לעשות כך.
בקורס עלה העניין מחדש. מירב עברה אמנם שתי לידות,
אך כתלמידה חקרנית רצתה לחוות על עצמה את התכנים שלמדה בקורס.
“יישמתי אותם בוסת, כי בעיניי זו מיני-לידה”. כשסיפרה לחברותיה,
הדבר לא תמיד היה ברור להן. כשנדרשה להכין עבודת גמר בסוף הקורס,
עבודה שתתרום לתומכות לידה אחרות בדרכן, בחרה בנושא:
“הכנה ללידה דרך עבודה עם הגוף בוסת”.
“רציתי לפתוח ערוץ בין וסת ללידה”, היא מסבירה. “לא ייתכן שבלידה אישה מקבלת תמיכה מלאה, שמעודדים אותה לנשום ומסייעים לה להרפות,
ובווסת אומרים לה: זאת בעיה שלך,את אשה, קחי כדור.
בנוסף רציתי שיולדות תגענה ללידה מוכנות, שההבנות תהינה מהבטן ולא מהראש.
אם נשים תעשנה עבודה בכל חודש, החוויה כבר תהיה יותר טבועה בגוף”.

בלימודי הלידה יש עיסוק רב ברצפת האגן.
מירב רצתה להקיש את העניין גם לווסת ויצרה קשר עם יהודית שריג, פיזיותרפיסטית מומחית בשיקום רצפת האגן. הן קיימו ביניהן דיון מקצועי מתמשך ולבסוף קיבלה ממנה מירב אישור להבנותיה האינטואיטיביות. לפני שהתישבה לכתוב את עבודת הגמר,
ביקשה לאשש את הדברים בהתנסות של נשים אחרות מלבדה.
בתעוזה של מתחילים פרסמה מודעה בפורום אינטרנטי באתר ‘אמנות הלידה’.
היא הזמינה נשים המצפות לווסת בתוך שבועיים מן התאריך שקבעה לבוא וללמוד את השיטה. למודעה הגיבו שתי נשים. אחת מהן ביקשה ממירב להעתיק את המודעה לאתר נוסף, ‘באופן טבעי’. באתר זה עוררה המודעה של שרמן התלהבות כמו פיסת לחם בברכת דגים,
ובמשך חודשיים נכלל דף המודעה בין הדפים החמים של האתר.

למפגש הגיעו 14 נשים.
הן האזינו להסבריה של מירב, ובסיומו פנו ללכת בשקט מוזר.
הנשים העידו כי באותו זמן לא ידעו עם מה יצאו מהמפגש. מאז ובעקבות פרסומים נוספים מקבלת מירב פניות רבות מנשים המעונינות ללמוד את השיטה.
 
שתי דקות בשרותים

אז מהי ‘שיטת שרמן’ המסתורית, שעקרונותיה הבסיסיים נרמזו לעיל?
לפי מירב, יתרונות השיטה הם קיצור משך הדימום; הקלת כאבים, תופעות לוואי ותופעות קדם-וסתיות; והפחתת התלות באמצעים היגייניים.
אחת הנשים בסדנה בה השתתפתי הופנתה אליה על ידי רב בגלל מה שמוגדר “עקרות הלכתית”: דימום וסת ארוך, שבעקבותיו טובלת האישה במקווה אחרי הביוץ.
חודש לאחר הסדנא היא כבר הייתה בהריון.
במקרה אחר נפגשה מירב עם נערה שסבלה מווסת שנמשכה שבועיים.
מבלי לשנות דבר בסדר יומה, דרך תרגול חלקי בלבד של השיטה,
התקצר משך הוסת לשבוע ובהמשך אף לחמישה ימים.

השיטה מבוססת על תנוחה, כלומר: עבודה נכונה עם שרירי רצפת האגן, ועל מצב תודעה.
עבודה נכונה עם הגוף מעודדת פעילות רחמית ומסייעת לניתוק יעיל של רירית הרחם.
כשהפעולה נעשית באופן ממוקד, הגוף מתנקה ביתר יעילות, פחות אנרגיה עצורה בגוף,
וכך גם ישנם פחות כאבים. תדירות הביקורים בשרותים בימי הדימום הכבד היא אחת לשעה וחצי שעתיים בממוצע, ומשך השהות הנחוצה בשרותים היא דקה או שתיים.

יש נשים שעם יישום השיטה אינן זקוקות עוד לאמצעי היגיינה כלל, יש המשתמשות בפד אחד ליום, ויש המשלבות התרוקנות וספיגה בהתאם להתנהלות חייהן.
לפי מירב, ניתן לשחרר חלק ניכר מהדם בשירותים.

אך לא תמיד נוחלות הנשים המאמצות את השיטה הצלחה מיידית.
לעתים מדובר בתהליך של לימוד והתנסות הנמשך על פני זמן.
מניסיונה של שרמן, גם אם אין התאמה מושלמת לציפיות, כשנעשית עבודה תמיד מתחולל שינוי,
וכל שינוי כזה הוא התקדמות.
גם לא תשמעו ממירב שכל אישה חייבת לעצמה את הסדנא הזאת.
להשקפתה, לא מתקנים מה שלא מקולקל, ותיבה לא צריכה להיפתח לפני זמנה.
למי שנמצאת במצוקה או שיש בה סקרנות ורצון לגילוי – זה מתאים.

אם שואלים את מירב מהו עקב אכילס של השיטה היא מציינת קודם כל את קצב החיים בחברה המערבית.”לפעמים נראה שכדי לעמוד בו אין מקום לווסת בחייה של אשה”, היא אומרת ומיד מוסיפה: “אבל מדהים לגלות שגם בחברה מערבית יישום השיטה אפשרי. אני חושבת שעיקר הקושי הוא שהשיטה דורשת תשומת לב.  אם אישה יודעת לקחת את זה במידה המתאימה לה, זה בהחלט אפשרי”.

שיטת שרמן מאפשרת

* להפחית כאבים
* לקצר את משך הימים
* להשתמש בפחות אמצעי ספיגה
* להיות פחות עצבנית או עצובה
* ליהנות מתחושת חיבור לגוף