בגוף שלנו יש אינספור מערכות פנימיות שמתנהלות באופן עצמאי, מבלי שנצטרך לתפעל אותן באופן מודע.
המוכרות יותר הן: מחזוריות הנשימה, פעימות הלב, מערכת העיכול ועוד.
אלו מערכות שפועלות באופן עצמאי, גם כשאנחנו ישנים.
אני אוהבת לקרוא לכל ההתנהלות הזו של הגוף – הממלכה הפנימית.

לממלכה הפנימית אין כל ידיעה על מה שנעשה באמת בחוץ, בממלכה החיצונית,
אלא רק ע”י מסרים שהיא מקבלת מאיתנו.
בזמן שגרה הממלכה הפנימית מתנהלת באופן שגרתי, מטפלת בכל מה שצריך לטפל כדי להזין, לנקות, לרפא.
אם יש איזו סכנה בחוץ (או גם אם תרגמנו סיטואציה מסויימת כמסוכנת עבורינו),
כנראה שהנשימה שלנו תהיה שיטחית ומקוטעת והשרירים שלנו יהיו מכווצים או קפואים.

אלו ממש תשדורות לממלכה הפנימית.
הממלכה מבינה שיש מצב סכנה בחוץ, וצריך לנהל את משאבי האנרגיה
בהתאם למצב החירום שיש עכשיו.

היא מפעילה מנגנון הידוע בשם הלחם או ברח (Fight or Flight),
שעם הזמן גילו שיש גם אפשרות שלישית של קפיאה (/התנחמדות).
בנוסף, במחקר שעשו על נשים גילו שקיימת עבורן אופציה רביעית – בשעת מצוקה הן קופצות אחת על השניה (זה היה נשמע לי מופרך עד שערב אחד טיילתי עם חברה ברחוב, ועבר מולנו כלב מאיים, ומיד זינקו אחת על השניה בקריאות “אמל’ה!”. הגיוני סה”כ…)

בזמן חירום, הממלכה הפנימית משביתה מערכות שאינן חיוניות להצלת חיים מיידית
(כמו הרחם ומע’ העיכול), ושולחת דם לידיים ולרגליים כדי שנוכל להלחם או לברוח.

טוב, זה נשמע לגמרי תקין עד כאן.
השאלה היא מה קורה אם אנחנו מתיחסות לווסת שלנו כאל מצב חירום.
כנראה שאם נרגיש מצוקה סביב הווסת, אז הגוף יהיה מכווץ והנשימה שטוחה.

מה הממלכה הפנימית תעשה?
נכון. היא תשבית פעילות ריחמית.
הממ… מה הבעיה עם זה?
המשימה של הגוף בווסת היא לנתק את רירית הרחם. כשאנחנו ב”זמן חירום” הממלכה הפנימית לא ממש מתעניינת במה שקורה ברחם, אבל הרירית, שלא רואה את התמונה הגדולה, תאותת מתוך הרחם “הלו, שכחת אותי!” והיא תעשה את זה דרך כאב.

אופס.
מה נעשה?
זה באמת מרגיש  כמו מצב חירום כשיש כאבי ווסת חזקים כאלה…
כאן זו הזמנה עבורך לתרגם את הסיטואציה אחרת.
הרי אם נכיר באמת, אין כאן אויב חיצוני, גם אם הכאבים הם נוראיים, וכמו שאת יודעת מהפעמים הקודמות – בסוף את תשארי בחיים…

לכן ההזמנה כאן היא “לספר” לממלכה הפנימית שאנחנו בזמן שיגרה.

כן, הרי גם אם כואב לך בטירוף, ביננו, את יודעת שאיכשהו תשרדי את הימים האלה ותישארי בחיים, לכן המסר הנכון לממלכה הפנימית הוא שזה זמן שיגרה, ואין צורך להפעיל את המנגנון לשעת חירום.

איך נעשה את זה?
נכון. דרך נשימות עמוקות ורכות, דרך הרפיית הגוף, ואם את יכולה, אז את מוזמנת גם לעמוד ולהניע את האגן.

אני באמת לא מאמינה בשקר, הגוף לא קונה את זה. אל תספרי לעצמך בבקשה שהכל טוב כדי להפעיל מצב שגרה. ברור שכשכואב זה מרגיש כמו זמן חירום לגמרי.
מאחר והבנו איך הממלכה הפנימית מגיבה למצב חירום, אנחנו ננסה לעזור לה להבין שעכשיו זה זמן שגרה.
פשוט התמקדי בנשימה ובהרפיית הגוף. את יכולה להוסיף גם חיוך (באמת!).
זה יכול לחולל שינוי פנימי דרמטי.

אולי זה יכול להרגיש בהתחלה מוזר,
אך אני מציעה לך שתנסי, מה יש לך להפסיד?
הרי את הדרך השניה את כבר מכירה היטב, לא?