נשים משתפות
מביאה לפניך כאן קורטוב של שמחה וגילויים שנשים חלקו איתי,
מתחילת הדרך (2004) ולאורך השנים:
"אני עם תחבושת נקיה מ-ה-ב-ו-ק-ר..
אם לא הייתי מנסה לא הייתי מאמינה…זה עובד אני פשוט בשוק!!!!!!!!"
לא האמנתי שאי-פעם אגיד את זה בהקשר של הווסת: מה?-לא-יכול-להיות!-זה-היה-קצר-מידי!-כ"כ-נהניתי-מה-עכשיו-לחכות-חודש?????"
" זו הפעם הראשונה מאז הוסת הראשונה שלי […] שאני מלאה יחס חיובי לוסת.
זה פתאום הפך למין חוויה. יותר מזה: אין בעצם כאבי מחזור (בדרך כלל יש לי קלים ביום הראשון או השני),
אין בכלל הרגשת נפיחות לא נעימה או שום סוג של בצקת (איך זה? למה?)."
"יכול להיות שזה פעם היה אחרת? כנראה שכן, כי על המדף שלי באמבטיה עומדת מיותמת קופסת טמפונים כמעט מלאה
ולידה חבילת תחבושות שחסרות בה רק 2…. "
"את אותם הימים הייתי מסמנת ב-P ביומן שלי, סימל לPMS וכמובן לPAIN. הימים הנוראיים. ככה גם הייתי קוראת להם.
פחדתי מהם, שנאתי אותם, ותמיד חיכיתי שהם כבר יעברו. היום, הסימון עדיין נשאר P, אבל כיום הוא מסמל PARTY. חגיגת הנשיות שבי."
"הגוף שלי כבר יודע, אבל עד עכשיו הייתי מקשיבה לו רק כשהוא היה צועק מכאב…
אני לא יודעת מה לומר. זה פשוט מדהים."
"גם אני קמתי בלילה וזה הקל עלי מאוד את הנפיחות בבטן, עכשיו שאני חושבת על זה [הווסת] לא היתה קשה כמו בפעמים הקודמות, בקיצור נפלא וכיף לעבור ככה משהו שכ"כ התרגלנו שאמור להיות קשה ומעיק"
"הדימום היה קצר מאד! יומיים של דימום חזק, חצי יום בינוני, ועוד יום "שאריות". 3 וחצי ימים- וזהו."
"אחרי שיצאתי מהבית אמרתי לעצמי "איזה טיפשה, איך שכחת לשים טמפון כשאת יוצאת ליום שלם של סידורים".
בבוקר היתה לי פגישה עם המטפל שלי, אח"כ הלכתי לשילב, ואח"כ לקניות בקניון. ולא הכתמתי בכלל, אפילו לא טיפה. הרי יש שירותים בכל מקום, לא?"
"הגוף שלי מדבר אלי. וסוף כל סוף אני מוכנה להקשיב לו."
"היו לי בדרך כלל כמה שעות ממש גרועות ביום הראשון או השני, במהלכן הייתי מרגישה שהדם "חסום" ולא מצליח לצאת,
והיו לי כאבים בירכיים ותחושה חזקה של עייפות וחוסר נוחות בכל האזור. הפעם- נאדה.
מדהים שעם תחבושות חד פעמיות הגוף לא מצליח לשחרר את הדם בטבעיות, למרות ששום דבר לא חוסם את הנרתיק."
"אני מרגישה שיש לי נכס. שאני חזקה יותר ומחוברת יותר."
המפגש עם שלי מירב ועם שיטת שרמן התרחש בלילה ירושלמי סוער, הסערה שהתרחשה בחוץ היתה עוצמתית עד מאד,
לילה כזה שאף אחד לא יוצא מהבית ואני תהתי לעצמי מה גרם לי לנהוג במזג אוויר סוער כ"כ לאיזור לא מוכר של העיר….
הסדנא היא מדהימה, עד עכשיו כמעט עשרה חודשים אחרי, בעודי כותבת מילים אלו אני מתמלאת התרגשות.
הסדנא, אני רוצה לאמר חידשה לי, אבל מירב טוענת שהיא רק מזכירה ומחברת מחדש,
אז הסדנא הזכירה לי ידע שעד לאותו זמן לא הייתי ערה לקיומו….
אבל אני בהחלט יכולה לאמר שאני עוברת תהליכים עם עצמי ועם היחס שלי לווסת.
את שינית את התפיסה שלי לדימום שלי, ועם זה אל הרחם שלי וחלק משמעותי מאד מזהותי כאשה,
תודה, תודה , תודה,
הרבה אושר והצלחה,
אני מקווה שבקרוב כל נשות ישראל יכירו מחדש בידע שאת מחדשת לנו,
קרן.
היכולת להתנתק מתעשיית התחבושות והטמפונים וטכניקות שלמדתי בסדנא בעזרתן למדתי להקשיב לגופי ולרוקן את הדם בעת הצורך (כל כך פשוט וכל כך גאוני), משמחים אותי ונותנים לי תחושת שליטה ועצמאות.
לא הגעתי למצב של "אי הכתמה" אולם בעזרת השילוב עם תחבושות כותנה רב פעמיות, אני מרוצה מאוד, ויודעת שביכולתי לשכלל הקשבה זו כשארצה בכך.
תודה לך מירב ויישר כוח
רחלי בהרל.
זה מה שהיא כתבה לי אח"כ (השם שמור אצלי):
קיבלתי וסת, ישמתי את השיטה, ונדהמתי מהתוצאה:
במקום שישה ימים – רק שלושה, בלי תחבושות או טמפונים.
הרגשתי הרבה יותר מחוברת למה שקורה בגופי.
דבר נוסף ומדהים הוא שהביוץ, שבדרך כלל הכאיב לי מאד, עבר כמעט בלי שהרגשתי.
תודה על הידע החשוב שהענקת לנו.
עד אותו היום בו נפגשנו, היה עבורי המחזור החודשי – אויבי הגדול. כן, כן , אויב מספר אחד.
לאורך כל התקופה מהרגע בו הוא הסתיים ועד הופעתו בפעם הבאה, הייתי דרוכה לקראתו.
כאשר הוא הופיע לבסוף , הייתי כל כולי נטולת אנרגיות. כאילו גופי סירב לקבל אותו , כאילו הוא אינו חלק ממני .
ספרתי את שבעת הימים עד סיומו בטבלת ייאוש שלא הייתה מביישת תלמיד הכי גרוע בתיכון.
סבלתי, כאבתי, התעצבנתי, יצאתי מכלל שליטה, חשתי כאילו אורח זר ולא רצוי נכנס אל ביתי אל גופי אל נשמתי אל המקום הפרטי לי ביותר.
אז לא אומר כי אני מרוקנת את הידיד רק בשרותים, אני בהחלט עדיין מלווה אותו בתחבושות. אך לאט לאט כל דבר בעיתו.
הכאבים פחתו, ההקשבה לגוף גברה, ההתיחסות הכללית השתפרה .
והכי חשוב, אני מצליחה לחייך גם בימי המחזור!! ובני הבית כבר אינם מאויימים כמו בעבר!!
עברה שנה בערך מאז שעשיתי איתך את סדנת שיטת שרמן .
אני חושבת שהרווח העיקרי שלי מהסדנה שלך היה החיבור המחודש שלי אל הרחם שלי.
זה התחיל כבר בזמן הסדנה ובאותו היום הרגשתי את הרחם נוכחת הרבה יותר מהרגיל,
היו פשוט יותר תחושות, יותר מלאות ונפח באיזור הרחם.
מאז התחלתי לדבר עם הרחם שלי. יש בה המון חוכמה ושקט, היא מספרת לי מתי יש ביוץ,
החיבור אליה חיזק את תחושת הנוכחות שלי והחיבור לאדמה, פיסית אני מרגישה יותר את הרגליים שלי.
לימדתי מטופלות שלי לדבר עם הרחם שלהן כדי לראות למה לא נכנסו להריון.
קיבלנו תשובות חכמות ומדהימות שאיפשרו לנו לשחרר פחדים שהיו בתת מודע ולשנות תגובות שהיו קשורות לקושי להרות..
הסדנה עצמה היתה חוויה מיוחדת ונשית מאוד, ומרגשת ואני ממליצה בחום לכל מי שרוצה להתחבר עוד קצת לנשיות שלה
ולאהוב יותר את הגוף ואפילו את הוסת שלה.
אני יכולה לספר שבחודשים הראשונים ממש חיכיתי לוסת כדי לתרגל את השיטה של מירב,
אני יכולה להגיד בודאות שיש פחות כאבים לפני מחזור (היו לי כאבי ראש שהיום נדירים מאוד),
אגב כאבי ראש, כשהיום יש לי כאב ראש כזה הוא לרוב לא קשור לוסת, אלא בא כדי להזכיר לי לדבר עם הרחם שלי,
ואחרי שאנחנו מדברות קצת הכאב נפסק.מאחלת לכל הנשים באשר הן קשר טוב ואוהב עם הרחם שלהן ובעיקר למירב המקסימה שתזכי למצוות, אמן אמן.
רינת.
היה לי מחזור מדהים. הוא היה ממש קצר, במקום שבוע – חמישה ימים, כשהאחרון כמעט בלי דם.
למעשה מבחינתי זה היה ארבעה ימים (שזה מבחינתי קצר נורא).
לא כאב לי כלום, כולל כאבי ראש שלפעמים היו לי מאוד חזקים במחזור.
היתי עם תחבושת כל הזמן, כי לא רציתי להיות לחוצה. והיה קצת דם על התחבושת – אבל ממש לא הרבה.
מבחינתי זה סיפק אותי לחלוטין, גם אם זה ימשך ככה שיש לי קצת דם על התחבושת.
זה פתר לי את הבעיה הטכנית של תחבושת רטובה, מסריחה (גם אם יש מי שאוהבת את הריח)
ועמוסה דם – ושדורשת ממני להחליף עשר תחבושות ביום (לא כי הן מלאות, אלא כי לא נעים לי כל הדם הזה אצלי בין הרגליים).
באותו יום של הסדנה, יצא לי הרבה דם במהלך סדנה, ואחריה שמתי פד נקי והחלפתי אותו רק ללילה (!),
ורק כי החלטתי שעדיף ללכת לישון עם פד נקי. לא כי היה עליו הרבה.
למעשה תחתונית רגילה היתה סופגת את זה בקלות (עוד מוצר שאני כבר כמעט לא משתמשת בו),
אם היא רק היתה גדולה יותר מבחינת שטח.טכנית, זה לא דרש ממני כמעט כלום. ראיתי שהתנוחה הרגילה שלי של לעשות פיפי גם טובה להוצאת דם.
פשוט להתעכב עוד מספר שניות בשירותים, טיפה ריכוז ולא להתעסק במשהו אחר (להחליף תחבושות). זה הספיק לי.
אולי בגלל שלא התעכבתי יותר ולא עשיתי המון תנוחות שונות לא יצא הכל, ובגלל זה בכל זאת קצת יצא על הפד. אבל זה הספיק לי.חוץ מזה ממש הרגשתי את הדם עומד לצאת מצוואר הרחם – כמו שאמרת שאפשר להרגיש. ואז הלכתי לשירותים.
מצאתי את עצמי הולכת די הרבה לשירותים, אבל זה לא הפריע לי. והרגשתי שכל העניין מרגיע אותי – בשביל לשים לב אם זורם הדם,
אני צריכה להיות רגועה ושלווה, מרוכזת בעצמי וזה מה שהיתי. זה היה כיף.בכלל, אני יכולה לומר שנהניתי במחזור הזה, בניגוד לכל מחזור אחר שאי פעם היה לי.
הסדנה הזו נפלה לי במקום, יחד עם הספר "גופה של אישה, תבונתה של אישה" שקראתי לפני שנה בערך יחד,
עם הפסקת השימוש בטמפונים (בהמלצת טובי בראונינג) ובגלולות, כל הדברים האלה יחד (והסדנה שלך היתה הטריגר הסופי, שהיה חסר לי)
נתנו לי תחושה טובה לגבי הגוף שלי, המחזור שלי, החיבור לשאר הנשים.
אפילו הסתכלתי על הירח וראיתי שאני כמעט מסוכנרנת איתו – וכמובן זיהיתי בקלי קלות את הביוץ (שהיה עם ירח כמעט מלא).
וזה היה נחמד בשבילי, עוד אספקט של להיות מחוברת לעצמי ולחגוג את הנשיות שלי (ביטוי שבעבר לא התחברתי אליו).
זה מדהים איך בתוך מספר שעות שיניתי את כל הגישה שלי למחזור. מעכשיו מבחינתי מחזור זה זמן מאוד מיוחד של שלווה ושקט.
ובמחזור הבא, אם הוא לא יפול על סופ"ש כמו הפעם, אני אקח בייביסיטר לשעתיים כל יום, כדי שאוכל לנוח.זהו, בקיצור, הסדנה שלך מצוינת, מאוד נהניתי ממנה, ואני מרגישה שהיה מאוד שווה מבחינתי. אני ממליצה בחום לכל מי שמוכנה לשמוע.
אם כי אני חושבת שצריך גם להיות באיזשהו מקום מתאים בחיים כדי להיות פתוחה לזה. ואני שמחה שהגעתי למקום הזה ופגשתי אותך בדיוק בזמן.
סאלי.
מירב.
