לנר יש עוצמה מדהימה. 
אנרגיה רכה שיש ביכולתה להשפיע על מצב הרוח שלנו,
על מצב ההורמונים בגופינו,
על התקשורת הבין אישית,
על לחץ הדם שלנו,
ועוד הרבה.
כל כך עוצמתי…

ועם זאת,
רגע אחד ברוח, והופ. כלום.
נעלם כל הקסם כלא היה.

הרבה פעמים אני מדמה את
התבונה של האשה לכוח של הנר.

רגע אחד של תובנה נשית,
בסביבה לא מותאמת,
(נסי להגיד אינטואציה ליד אדם
שמבין הכל רק דרך השכל),
והופ. כלא היה.

כל מה שעולה לך זה:
כחכוח קל בגרון,
ומשפט בסגנון:
“אמממ…
בעצם לא רציתי לומר דבר.”
אופס, הכל התאדה.

מה קרה לתובנה הזו?
האם היתה או לא היתה,
נמחקה? חסרת ערך?

תני לתבונתך להפיץ אור במרחבים בטוחים.
עוצמתית ככל שתהיה,
אל תצפי שתשרוד ברוח.

זה לא אומר שהיא פחותת ערך
אם התפוגגה ככה,
חפשי עבורה את הסביבה הנכונה.

אם קרה והפצת את האור שלך,
בסביבה בה יש רוח,
שימי לב שאת מתרגמת את הסיטואציה נכון:
גם אם הנר כבה,
זכרי את עוצמת האור.

את מופלאה כפי שהינך.